פסק-דין בתיק ס"ע 33130-09-10

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק כמפעיל מכונת C.N.C אצל הנתבעות או מי מהן תקופה של 30 חודשים, שהסתיימה ביום 1.4.09. "משכורת חודשית קובעת" עמדה על סך 5,394 ש"ח.

בתביעתו הנוכחית עותר התובע לחיוב הנתבעות בתשלום הרכיבים כדלקמן:

1.                 "הפרש פיצויי פיטורים".

2.                 "הפרשי שכר".

3.                 "פדיון חופשה"

4.                 "דמי חגים".

5.                 "הפרשה לפנסיה"

6.                 "דמי הבראה".

7.                 "פדיון דמי מחלה".

זהות המעסיקה:

המחלוקת העיקרית בה אנו נדרשים להכריע, נעוצה בשאלה האם כטענת התובע, יש להכיר בנתבעות כמעסיקותיו במשותף, או שמא, כטענת הנתבעות, מעסיקתו הבלעדית היתה הנתבעת 1 (להלן: "עניאל") בעוד שאת התביעה כנגד הנתבעת 2 (להלן: "מכנו דין") יש לדחות על הסף בהעדר יריבות.

הנתבעות טוענות כי עניאל היא זו שמופיעה ע"ג תלושי השכר של התובע, ואין כל חשיבות לשאלה מהיכן מועברים כספים בפועל.

"הקביעה השיפוטית בדבר זהות המעסיק - בדומה לקביעה השיפוטית בדבר מיהו "עובד" - תיעשה בהתבסס על בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות, וללא תלות בהגדרות שנקבעו על ידי הצדדים עצמם. הבחינה המהותית נועדה לאתר מיהו הגורם האמיתי אשר מקיים מול המועסק מערכת יחסי עבודה, על כלל תכליותיה שאינן מתמצות בתשלום שכר... עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי אין עוד חזקה כלשהי או נקודת מוצא בנוגע לזהות המעסיק במערכת יחסי עבודה משולשים, ועל בית הדין לבצע בחינה מהותית של כלל מאפייני ההתקשרות בכל מקרה ומקרה " (ע"ע 6818-10-10, המוסד לביטוח לאומי נ' אליהו משה דהן, ניתן ביום 24/4/2012, והאסמכתאות שם) .

המבחנים לצורך הקביעה מיהו מעסיקו של העובד בתחרות בין מספר מעבידים אפשריים, נדונו עוד בפרשת רות (דב"ע נב3-142/ חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות, פד"ע כד 535) ובפרשת גפן (דב"ע נא/82-3 אריה אולברג נ' בית הגפן ואח', דב"ע כג 255).

מבחנים אלו משמשים כלי עזר לצורך הקביעה מיהו המעסיק האמיתי של התובע.

כך, ובין היתר, יש לבחון כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם, מי קיבל את התובע לעבודה, מי קבע את תנאי העסקתו ושיבץ אותו לעבודה, על מי חובת תשלום השכר, בפני מי היה העובד חייב להתפטר וכו'. בנוסף נקבע, כי סימני ההיכר לזיהוי המעביד לא תמיד יהיו נחרצים, בלעדיים, או הכרחיים ולעיתים ניתן לגלות בהם פנים לכאן ולכאן. רק בהצטברם כולם או בחלקם - הם יטו את הכף לעבר המעביד הנכון, הנושא בחובות המוטלות עליו כלפי העובד.

עם זאת, בבוא בית הדין להכריע בשאלת זהות המעביד הוא משווה לנגד עיניו אף את עקרונות תום הלב, אשר לאורם הוא בוחן האם במקרה מסוים ראוי ומוצדק לקבל את הטענה בדבר העסקה במשותף על ידי שני גורמים שונים. כך למשל, יטה ביה"ד לקבל את הטענה בדבר העסקה במשותף, ככל שיונחו לפניו ראיות התומכות בכך שהמעסיקים בהם מדובר לא הקפידו הקפדה יתרה על תיחום זהויותיהם הנפרדות, וככל שהוא סבור שאי ההכרה בקיומם של מעבידים במשותף תעמיד את העובד בפני שוקת שבורה, ותאפשר למי שנהנה מעבודתו, בין ישירות ובין בעקיפין, להתחמק מכל אחריות כלפי העובד (ר' דב"ע מו 3/155 אלכסנדר תעשיות נעליים בע"מ נ' יצחק חילו, עבודה ארצי, כרך כ', 118).

ומן הכלל אל הפרט:

התובע הצהיר כי הועסק בפועל ע"י שתי הנתבעות, חרף העובדה כי ע"ג תלושי השכר מופיעה עניאל בלבד.